זאב וולפגנג פון וייזל

מי היה ד"ר וולפגנג יוהנס בנימין זאב פון וייזל?

כל כולו היה טיפוס מרתק, ססגוני ורב תהפוכות. איש אציל בהליכותיו ובאופיו, ונצר ליהודי השני שהועלה לאצולה וליהודי האחרון (אביו) שקיבל תואר האצולה באימפריה האוסטרו-הונגריה. סופר מצטיין שלא השלים את כתיבת סיפור חייו, משום שהיה חסר מנוחה מכדי שיקדיש את עצמו לסיפור שלו. נואם מזהיר, שמשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20 קרא להגירה המונית של יהודים לארץ ישראל “לפני שיהיה מאוחר מדי”. רופא וינאי, בעל רעיונות מרחיקי לכת למדי בתחום המחקר הרפואי, שישב ולמד במנזרים בודהיסטים והינדים, ולימים השתמש בידע שצבר שם כששבת רעב 28 יום במחאה נגד המנדט הבריטי. בן התרבות האירופאית הגבוהה, ובו בזמן מתרפק על תרבות המזרח והפילוסופיה שלה; “לורנס איש ערב היהודי” ובן בית בחצרותיהם של כמה מלכים ונסיכים ערביים, ועם זאת לוחם חסר פשרות למען קוממיות העם היהודי במולדתו; חלוץ וסוציאליסט בצעירותו, שנעשה לאחד ממבקריה הקשים ביותר של תנועת העבודה, למייסד המפלגה הרויזיוניסטית ולמנהיג האגף הקיצוני. קצין אוסטרי מאותר, שב-1924 הדריך את קורס המפקדים הראשון של ההגנה בקיבוץ תל יוסף, והשתתף במלחמת הקוממיות כלוחם, אסטרטג וטקטיקן, ולבסוף גם כהיסטוריון. היקף הידיעות שלו היה כמעט בלתי מוגבל, ודמותו חקוקה כשהיא מחזיקה בידה ספר, כמעט בכל אירוע, לרבות במלחמה. הוא כתב ופירסם חיבורים בספרות, גיאוגרפיה, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, דתות, חקר המקרא, כלכלה וכמובן רפואה, פוליטיקה ומדע צבאי.