יום חשיפה והסרת לוט לגבעת התאנים:
פיסת היסטוריה – ב”גבעת התאנים”
יום חשיפה והסרת לוט לגבעת התאנים, הגבעה השוכנת בסמוך לאחוזת “אתרוג”, במועצה
האזורית שפיר. הגבעה צופנת בחובה היסטוריה יהודית לצד מורשת קרב מפוארת .
הטקס התקיים ב 1.5.2014 (א’ אייר תשע”ד ) נוהל על ידי חטיבת הביניים “שפיר” והוא כוון
בעיקר למאות התלמידים שהגיעו לטקס. הטקס התקיים מספר ימים לפני יום הזכרון לחללי צה”ל ובו
צוינו החללים של קרבות עיבדיס, משום שגבעת התאנים הייתה חלק ממערכה זו . הטקס העיקרי
התקיים בין 11:30 ל 12:15 הפעילות לפני ואחרי בוצעה ע”י התלמידים .
גבעת התאנים היא גבעה קטנה ויפה בין משלט עיבדיס למרכז שפירא . בפי אנשי עין צורים
היא נקראה “עיבדיס” ובפי “זקני גבעתי “גבעת התותחים” . לאחרונה הוצב על הגבעה שלט יפה
ומספר שולחנות שנתרמו על ידי קק”ל . המקום מוחזק על ידי מתנדבים מעין צורים, ויכול להפוך
לנקודת טיול ונופש נוספת באזור .
בגבעה משולבים סיפור ים של משאר נוף, משאר אקולוגי, סיפור מרתק הקשור בתותח
“נפוליונצ’יק” שהיה עתיק יומין כבר במלחמת השחרור, וסיפורו של קצין התותחנים, וההיסטוריון של
החיל, הרופא, העיתונאי, הפוליטיקאי דמו ת חשובה ומרתקת הקשור בהקמת המדינה – ד”ר בנימין
זאב פון וייזל.
את הטקס פתח ראש המועצה האזורית מר אשר אברג’ל, שאמר בין היתר: “בשבוע הבא
נחגוג את יום העצמאות ואין זמן יותר מתאים לחדש את הגבעה הזאת. נמצאים אתנו לוחמים
מ”גבעתי” תש”ח כדי לתת עדות חיה על הלחימה כאן. הטקס כאן מלווה בפעילות חינוכית, בני הנוער
הנמצאים כאן שלמדו את תולדות המקום והכינו את תחנות ההדרכה במקום, כבר הרוויחו את מה
שהיו צריכים. אני רוצה להודות למי שעבד כאן כדי שהמקום הזה יהפוך לנקודת חמד שבה מי שיבוא
לכאן יהנה מן המקום” .
אחריו דיבר מושקו רום – מהנדס המועצה האזורית שפיר וחבר הוועדה לשימור אתרים ,
שאמר בין היתר: “האתר הזה הוא הראשון שבחרנו לשמר, זהו אזור יפהפה במרכז של צמחיה
ובוסתנים, שני נחלים זורמים בסביבה (נחל לכיש ונחל גוברין), הוא מוזכר כבר בתקופה הפרסית,
במלחמת העולם הראשונה עברו כאן כוחותיו של אלנבי שקבע את מטהו בשפיר ההסטורית לא רחוק
מכאן. על פעילות “גבעתי” נשמע הרבה אך אני רוצה לצטט מספרו של אורי אבנרי, איש “שועלי
שמשון”: ‘בסוואפיר מניחים לנו לישון בלילה אך על אף העייפות קשה להרדם, במרחק 20 מטר
רועמת ללא הרף סוללת תותחים .
למחרת היום מסתכלים אנחנו בעבודת התותחנים. היא מקסימה אותנו, הם יושבים בנחת
כשמפקדם הד”ר פון וייזל מספר להם בדיחות בעברית הייקית שלו. בידו הוא מחזיק שפופרת טלפון
שדה.
לפתע מפסיק הזקן את בדיחתו באמצע. “אש מחלקתית שרפנל אחד…”. התותחנים קופצים
מן המקום. במהירות מפליאה מכניסים את הפגזים לקנה. ליד כל תותח עומד אחד ומכריז – “תותח
מספר אחד!”, תותח מספר שניים!”… א-א-א-אש! צועק הזקן, התפוצצות, מעט עשן הפגזים יצאו
לדרכם.
התותחנים חוזרים לשבת בנחת הם עשו את שלהם, בשלווה אולימפית בלי לראות את
האוייב, מבלי לדעת מה הייתה מטרת פגזיהם .
אנו עומדים ומסתכלים ב”נפוליונצ’יקים” הנראים כאילו השתמשו בהם לאחרונה לפני מאה
שנים. ומשתוממים, כל זה רחוק כל כך מצורות הלחימה שאנו רגילים להם: לעייפות, לסבל,
להתרגשות של החייל הרגלי, הרואה את אויבו .
בכל זאת אוהבים את התותחנים, רחבי לב אנחנו בימים אלה. כל הנמצא עתה בין סוואפיר
ונגבה בטוח באהבתינו ‘ .
. הוא עולה על עץ עם המשקפת מימי שירותו כקצין בצבא הקיסר, נותן הוראות כיוון וירי וכותב אחר
כך לאשתו, נעמי לבית צוקרמן הבילויי: “אני כיוונתי. ה’ פגע.” טור הטנקים המצרים נסוג .
ניבה פון וייזל, נכדתו של הד”ר פון ויזל: “משנת 1922 הספיק פון וייזל לנאום למעלה מ-
2000 נאומים ב 24- מדינות שונות, בקוראו לאחיו, “קומו! עזבו הכל! ועלו לארץ אבותיכם. לגאלי או
לא לגאלי, הצילו עצמכם לפני שיהיה מאוחר מדי!”
ב 1948- עם פרוץ ההתקפה של צבאות ערב על המדינה שרק נולדה, הוא מתגייס לחיל
התותחנים ומפקד על תותחים מודל 1906 מול הצבא המצרי בגזרה הדרומית.
בפתיחה לאוטוביוגרפיה שלו כתב: ‘הייתה זאת דרך ארוכה, ארוכה, אשר הובילה מגדות
הדנובה עד לבאר שבע ועד לחוף הים שליד עזה, אשר שם זיכה אותי אלהים ברוב חסדו לראות
בקיום דברו: “ויושע ה’ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים… “
הייתה זאת דרך ארוכה, ארוכה. היא הובילה דרך שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה בגליציה
ובאיטליה, לתוך אולמי הרצאות של אוניברסיטאות, לתוך מעבדות של רופאים מצויינים, אשר הוא ילו
לקבל אותי כעוזרם, דרך אולמי קונגרסים וועידות מפלגתיות, דרך מדבריות ערב, דרך חצרות מלכים
ואולמות נשפים, דרך מנזרי הודו וציילון, אשר בהם למדתי חכמה והשלמה, ודרך אולמי הרצאות של
מאות ערים ועיירות, אשר מהם למדתי את אשר ידעתי. הייתי חלוץ, עובד בניין בתלפיות, מנהל
פנקסים ב”ג’וינט”, המדריך הצבאי הראשון בקורס הקצינים הראשון של ה”הגנה” ב”גד וד העבודה”;
היום שבוי כמרגל בבתי כלא פרסיים, ולמחרת ב”צפלין” מעל תל אביב, וכעבור זמן שובת רעב
במחנה הסגר בלטרון; פצוע על ידי הערבים בקרב רחוב, נרגם באבנים על ידי יהודים, מנהיג מפלגה
בוועד הלאומי ז”ל, עורך בברלין, וינה וירושלים – מתעניין בכל, אם זהו מטבע כסף הודי או
הספיריטיזמוס או תרזה פו ן-קונרסרויט… אבל כל אלה היו רק אבני ציון בדרך למטרתי האחת
והיחידה: המדינה היהודית. הייתה זו דרך ארוכה, אשר לרוב עברתי אותה לבדי, זר בתוך עמי… דבר
אחד יכול אני להבטיח: משעממת איננה, … דרכי זו לציון’ .
כן דיבר עודד מסר, חייל בגדוד 53 של “גבעתי” תש”ח: “הכוונה של המצרים הייתה לקחת
את נגבה לעבור דרך עיבדיס, לכבוש את שלושת הסוואפירים (שפיר, עין צורים ומשואות יצחק)
ולהגיע לשערי באר טוביה וכפר וורבורג, להתחבר עם החטיבה המצרית שנעה בכביש החוף, ולהגיע
לבית דראס. החטיבה המזרחית נע צרה בעיבדיס. 39 לוחמים התחילו את הקר ב, היה זה הקרב
, הארוך והקשה ביותר במלחמת העצמאות הוא נמשך שלושה ימים ומחצית היום 6 נפלו מגדוד 53
14 – מגדוד 54 ו 5 לוחמים מגדוד 54 – בסה”כ 25 נופלים ו 96 פצועים” .
בסוף הוסר הלוט מהשלט ע”י חייל מגבעתי של היום סעדיה גיספן מחיילי “גבעתי” תש”ח
וניבה פון וייזל .
בשירת התקווה תם הטקס .
♥ למסמך זה יש זכויות יוצרים. אין להכניס בו שינוי ללא אישור המחבר