״היתה זאת דרך ארוכה אשר עברתי לבדי, זר בתוך עמי דבר אחד יכול אני להבטיח, משעממת איננה. דרכי זו לציון״

קווים ביוגרפים

אביו, ד”ר ארנסט פון וייזל, משפטן מפורסם, שקיבל תואר אצולה מהקיסר קרל, היה מראשוני המצטרפים להרצל. עבור בנו, וולפגנג,נולד בוינה בשנת 1896 בוינה. הייתה זו קריאה לדגל וחיים של דבקות במטרה. ד”ר וולפגנג פון וייזל ראה בציונות רק משמעות אחת: חיים בארץ ישראל, השתתפות בבניינה ובמלחמותיה ובמאבק להבטחת עצמאותה למען גדול הפרויקטים של ההיסטוריה: שיבת ציון.
את דרכו הציונית התחיל בגיל 11 (1907) עם מאמר פוליטי ראשון ב”ווינר הנדלסבלאט” בנושא עליית יהודי תימן לארץ ישראל. במלחמת העולם ה-I שירת כקצין תותחנים בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, וזכה במדליית צלב הברזל (השנייה בחשיבותה). בחזרתו מהמלחמה ב- 1918 הקים פלוגות חיילים יהודים להגנה על הרובע והרכוש היהודי בוינה, חזר ללימודי הרפואה, וכיהן כמזכיר ראשי של משרדי קרן הקימת לישראל באוסטריה.

1922 יצא למסע גיוס תרומות לקק”ל שהסתיים בארץ ישראל, וקיבל אזרחות פלשתינית.

1923 בעקבות הזמנתה של מניה שוחט הדריך את קורס המפקדים הראשון של גדוד העבודה בתל יוסף, והכין תוכנית צבאית להגנה על העמק.

1925 ייסד את המפלגה הרויזיוניסטית בארץ ביחד עם עוד 8 גברים ואישה אחת, והנהיג הקבוצה האקטיביסטית. ביום כיפור באותה שנה הוא מרים את דגל המאבק על הזכות של היהודים להתפלל בכותל המערבי.

1934-1924 נציג בית ההוצאה לאור אולשטיין (Ullstein) למזרח הקרוב ולארצות האיסלם, מתפרסם בזכות מאמריו והרפתקאותיו, והופך למומחה עולמי לאיסלם. כ”לורנס איש ערב היהודי”, פון וייזל ניצל את מעמדו ואת היותו בן בית בחצרות מלכי ערב בניסיון להניע את הערבים להכיר במפעל הציוני. במקביל הוא מייסד את העיתון הקהירי “עיתון הנילוס וארץ ישראל” (ניל אונד פלסטינה צייטונג) שלא היה אלא כלי לתעמולה פרו ציונית בין הערבים; עורך את “דואר היום” – העיתון היומי השני בגודלו אז בארץ, ומשזה נסגר, מוציא עיתון חדש – “העם” המוליך קו אקטיביסטי נוקשה; משמש כיו”ר מרכז התנועה בארץ ישראל ומוביל את המפלגה בא”י בבחירות לאספת הנבחרים בהצלחה.

1927, בחודש יוני, וייזל נושא לאישה את נעמי לבית צוקרמן הבילויי.

1929 במהלך חג הפורים משתתף בטיסת הצפלין המפורסמת מעל המזרח התיכון, וקורא את מגילת אסתר מעל העיר תל אביב כשהמונים נרגשים מריעים להם. באותה השנה, במאורעות הדמים בחודש אוגוסט, נפצע קשה, שורד ומעיד בפני ועדת שאו.

1919 – 1939 נשא וייזל כ-2000 נאומים ב-24 מדינות. הוא סוחף את הנוער, וקורא להתכונן למלחמת עולם ולשואה.

1931 הוא נבא את עלייתו של היטלר לשלטון וקרא ליהודים “הצילו עצמכם כל עוד אפשר, אירזו חפציכם ולכו לפלשתינה, לגאלי או בלתי לאגלי, אבל לכו!”

1935 ביושבו בוינה גייס כסף למימון אוניית המעפילים הראשונה “אף על פי”. מונה על ידי ז’בוטינסקי להוביל את “מפעל הפטיציה”, ועבד עם ד”ר גרזון המפורסם על פיתוח שיטת ריפוי לשחפת.

1938 בחודש מרץ עם כניסת הנאצים לוינה, פון וייזל ומשפחתו נמלטו וחנו בפריז (עד תבוסת צרפת). שם עבד עם ד”ר ג’ייקובס על מחקר בתחום הסרטן, פועל בתעמולה נגד היטלר, ומגיע להסכם עם ממלא מקום שר החוץ הפולני בנוגע להגירתם של המוני יהודים.

1940 בחודש יוני, הוא בורח עם משפחתו על גבי האונייה האחרונה שיצאה ממרסי לפלשתינה.

1942, כשרומל עומד בשערי קהיר, קבל פון וייזל לידיו את נשיאות המפלגה הרביזיוניסטית והגיע להסכם של שיתוף פעולה בין ההגנה והאצ”ל.

1946 בראשון לספטמבר, הכריז ד”ר וולפגנג פון וייזל ממעצרו בלטרון (לשם נילקח ב”שבת השחורה” (29.6) ביחד עם שאר מנהיגות היישוב) על שביתת רעב של 28 יום, בה עמד עד תומה למרות שחרורו.

1948 התגייס לחיל התותחנים ופקד על סוללת תותחים מודל 1908 מול הצבא המצרי בגזרה הדרומית.

1974, ב25 לפברואר, יום לאחר מותו, ובמרץ 1974 הופיעו במעריב ובירחון “ארץ ישראל” בהתאמה מאמריו האחרונים של ד”ר וולפגנג זאב פון וייזל ז”ל. מאמרים אלו חתמו את פעילותו ההגותית של פון וייזל שכללה אלפי מאמרים והרצאות וכמה ספרים בתחומים מגוונים: פוליטיקה, צבא, רפואה, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מסעות…ואפילו אסטרולוגיה. הכתבות של וייזל הופיעו ב”פרסה” הוינאי ובפוסישה” הברלינאי כמו גם ב”ציריכר”, ב”שיקגו טריביון” ובעיתונים אחרים בעולם כולל בסין. סדרת מאמריו על “תרזה נוימן מקונאסרוט” יצאה במהדורה מיוחדת ותוך ימים ספורים נמכרו 800,000 (!) עותקים.