וולפגנג בנימין זאב פון וייזל נולד לתוך הסערה שחולל ספרו של הרצל “מדינת היהודים” והולדת התנועה הציונית. מגיל צעיר היה נחוש לעלות לארץ ישראל. למרות התנגדותו של אביו, מייד עם סיום לימודי הרפואה (1922), עלה על אנייה בדרכו לארץ הקודש. תחילה עבד כפועל בניין ובטרסות של מעלה החמישה, ניסה את חיי הקיבוץ, היה מנהל חשבונות של בית החולים “שערי צדק”, רופא בקיבוצי הגליל ובירושלים, וכתב מאמרים בהזמנתו של אושיסקין. בין 1924 – 1940 הוא התגורר – לעיתים במקביל – בווינה, ירושלים, קהיר, ברלין ופריז. לאחר הפלישה הנאצית לצרפת, ביוני 1940 הוא ומשפחתו בת 3 ילדים חזרו ארצה והשתקעו במושבה גדרה.
על רקע המשבר שפקד את התנועה הציונית בתחילת שנות ה-20 והתנגדותו של ז’בוטינסקי להנהגה של וייצמן צמחה התנועה הרביזיוניסטית. התנועה הרביזיוניסטית דרשה להכריז בגלוי שמטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית. בוועידת הייסוד של הציונים הרויזיוניסטים ב-25 באפריל, 1925, בקפה פנתיאון ברובע הלטיני בפריז, הזכיר ד”ר הופמן כי היוזמה לייסוד התנועה הרביזיוניסטית הייתה של ד”ר וייזל. פון וייזל היה באותה שעה בין קונסטנטינופול לכורדיסטאן.
אחרי שייסד יחד עם ד”ר הופמן את המפלגה הרוויזיוניסטית בווינה, פעל פון וייזל יחד עם האחים ד”ר יעקב וד”ר אברהם ויינשל לייסד את המפלגה הרוויזיוניסטית בא”י. ביולי 1925 התאספו בחדר האחורי במרפאה של ד”ר יעקב ויינשל ברחוב אלנבי 106 בתל אביב, 11 חברים וייסדו את המפלגה הרביזיוניסטית בפלשתינה. פון וייזל דרש משמעת מפלגתית, ושהמפלגה בא”י תכתוב את התוכנית שהוועידה העולמית שהתקיימה בפריז לא עשתה. בכך פצח במאבק בין המרכז הארץ-ישראלי וההנהלה העולמית בלונדון על השליטה בסדר היום של התנועה.
בניגוד לרצונו של ז’בוטינסקי הוביל פון וייזל את המפלגה שזה עתה נולדה לבחירות לקונגרס ה-14 (יולי 1925) ולזכייה מפתיעה ב-4 מושבים. פון וייזל דילג בין מסע הרפתקני בארצות ערב לישיבת מרכז הצה”ר או לאספת הנבחרים, מכתיבת מאמר אחד אחר השני לניסוח ממורנדום מטעם המפלגה הרויזיוניסטית במענה לממורנדום שהגישה ההנהגה הערבית לנציב העליון, דו”ח על ההתיישבות של הפליטים היוונים או כתיבת פטיציות. מאמריו מתפרסמים ב”נוייה פרייה פרסה” וב”פושסה צייטונג” כמעט כל יום – לפעמים שני מאמרים ביום, ובעיתונים אחרים בארץ וברחבי העולם. הוא עמד בראש הפלג האקטיביסטי. בין התפקידים שמילא במפלגה: חבר הועד המרכזי, ציר באספת הנבחרים, מ”מ חבר הוועד הלאומי, ציר בקונגרס הציוני (1927, 1931) יו”ר המועצה הארצית, חבר הנהלת צה”ר א”י, חבר הנשיאות, יוזם קואליציה עם “מזרחי”, יו”ר מרכז הצה”ר בא”י, חבר הוועד העליון, עורך את עיתון המפלגה “דואר היום” ומשזה נסגר, הקים את החברה “מגדל אור” ומימן מכיסו את עיתון “העם”. בניגוד לדעתו של ז’בוטינסקי גייס כסף לאניית המעפילים הראשונה “אף על פי” (1935), מונה על ידי ז’בוטינסקי להוביל את מפעל הפטיציה, נסע ברחבי מערב ומזרח אירופה ונשא אלפי נאומים וההרצאות בערים ובכפרים, קורא לבני עמו לעלות לארץ ישראל לפני שיהיה מאוחר מדי.
133 יהודים נרצחו בפרעות תרפ”ט (1929). מאות נפצעו ואלפים נותרו חסרי כל. עשרות ישובים נחרבו. פון וייזל נפצע אנושות מפגיונו של ערבי בעודו מציל יהודי אחר מפגיעה. שבועות ריחף בין החיים והמוות. תפילות נישאו לשלומו, בית ספר נקרא על שמו, וגלויות עם תמונתו הופצו. הוא שרד להעיד ולהציג את העמדה הרביזיוניסטית בפני וועדת שאו, שלמעשה, כמו הוועדה הבינלאומית לבחינת סוגיית הכותל ווועדת היחיד ג’ון הופ-סימפסון, שהוקמו אחריה, לא עשתה יותר מאשר לתרץ את התפנית במדיניות הבריטית נגד המפעל הציוני ובניגוד לכתב המנדט. עדות פון וייזל לפני הוועדה, שנכנס לאולם נתמך באחות בית חולים מזה ואשתו, נעמי, מזה, מהווה הצצה למשנתו. פון וייזל – חסיד נורדאו והרצל – בז לפוליטיקה שנשענה על רחמים ופילנטרופיה. בניגוד לחיים וייצמן ולמוסדות הציוניים אחז בדיעה שתוכנית פוליטית אינה יכולה להיות תלויה במתי או בכמה כסף ייתן פלוני אלא בבריתות של אינטרסים. “פלשתינה יהודית בת 3-4 מיליון תושבים יהודים כמדינה חזקה בין בגדד וקהיר תחזק את האינטרסים של בריטניה במרחב השמי ואת הגשר שלה להודו.”
לא יתן להעתיק תכנים מאתר זה
