ב-1918 פשט פון וייזל את מדי הסרן של צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית. למרות שבעת גיוסו (1915) כבר למד רפואה ועבד בבית חולים, התעקש להיות חייל קרבי, ושירת בחייל התותחנים בחזית הרוסית ובחזית האיטלקית. לפון וייזל היה ברור שלעם היהודי צריך להיות צבא, ושיש להתכונן לכיבוש הארץ. אם יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית התגייסו בהתלהבות למלחמת העולם ה-1 מתוך נאמנות לקיסר הנאור, וראו במלחמה נגד הצאר הרוסי, רוצח היהודים, מלחמת קודש, פון וייזל ראה בזה “בית ספר”, שיקנה לו ידע צבאי למלחמה העתידית על ארץ ישראל.
כשחבריו הקצינים השתכרו ושיחקו קלפים, שקד פון וייזל על ספרות צבאית מקצועית. הוא למד כל צעד של מערכות נפוליאון, על הארטילריה תחת פרידריך הגדול, על מלחמות הבורים, מלחמת רוסיה-יפן, וכל פרט ב- 10 הכרכים של קלאוזוביץ, אבי הלחימה המודרנית. כך קרה שבעת תקיפת פתע רוסית, כשכול הקצינים היו שתויים, היה פון וייזל הקצין הפיכח היחיד. בעבור הצלת היחידה הוענקה לו מדליית “צלב הברזל”.
לאחר המלחמה, תוך כדי לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה עמד בראש המשרד של קק”ל, גייס כספים רבים, ורכש תותחים וציוד צבאי שלימים שימשו במלחמת העצמאות.
ב-15 במאי, 1948 פלשו צבאות ערב לארץ. “כל הקצינים לשעבר עד גיל 50.” נקראו להתגייס. פון וייזל, שהיה כבר בן 52 זייף את גילו ומונה להיות סגן מפקד גונדה – דהיינו, שתיים-שלוש סוללות. התותחים שעמדו לרשותו היו צרפתים 60 מ”מ מודל 1908 – ישנים מאלו שהכיר במלחמת העולם ה-1. הוא הציב אותם קרוב ככל האפשר למטרה כדי להשתמש במקסימום טווח הירי. מפקד חזית דרום, יגאל אלון, התלוצץ: “וייזל משתמש בתותחים כאילו היו האקדח האישי שלו.”
באוקטובר 1948 פון וייזל השתתף במבצע “יואב”: שורת 16 טנקים מצרים התקדמה למרחק קילומטרים בודדים מהכביש לתל אביב שנותר פרוץ, ללא הגנה. פון וייזל טיפס על עץ אשל גבוה, לצווארו משקפת, ושאג פקודות ממרומי הצמרת: “איין, צוואי, דראיי, אש!” ו… נס: פגז אחד התפוצץ בקרבת הגלגל הקדמי של הטנק המוביל. הטנק נעצר. המצרים יצאו מהטנק וברחו, וכל הטור המשוריין הסתובב לאחור. זה היה הטנק הראשון שנפל שלל בידינו. בכך החל המבצע לשחרור הנגב הנצור. פון וייזל שלח גלויה הבייתה: “אני כיוונתי. אלוהים פגע.”
בסוף 1949 הטיל מפקד חיל התותחנים, שמואל אדמון, על סרן זאב פון וייזל “לעבד את החומר ההיסטורי על פעולות חיל התותחנים הישראלי החל מזמן המאורעות ב-1947 – קרי, למחרת החלטת האו”ם..”
פון וייזל נפגש עם כל קצין שנטל חלק בקרבות, תחקר אותו ארוכות, וכתב את עדותו. הספר נכתב לפי מתודולוגיה כרונולוגית ומבצעית. החל מלידת החיל, התארגנותו, ולא פסח על אף חזית ועל אף אתר מלחמתי בו השתתף חיל התותחנים.
בהקדמה הוא כתב: בשביל עמנו היו הימים הראשונים של המלחמה לא רק נס מתמיד וחוזר בכל יום, אלא גם הזדמנות לחדש שהיינו בכל יום בכל עת ובכל שעה. את התותח הראשון שירה; את הסוללה הראשונה שיצאה; את אווירון האויב הראשון שנפל; את הטנק הראשון שנלקח; כל אלה נהפכו לאירועים היסטוריים בתוך עמנו, וחובתנו הייתה לרשום אותם בדייקנות ובאמונה.
לארכיון
לתמונות
לאוסף הלוחם היהודי
לינקים לקריאה נוספת –
“הנפוליאונצ’יקים שהצילו”
“דגלים על המגדל של יד מרדכי”
“גבעת התאנים מורשת ומבט לעתיד”
לא יתן להעתיק תכנים מאתר זה
