פון וייזל חווה בית כלא יותר מפעם אחת בחייו: בתימן היה בגדר עצור ובפרס ב-1930 בדרכם לכורדיסטאן, נעצרו פון וייזל וידידו למסע, הצייר לודוויג בלום, ובשל טעות בזיהוי שלו כקולונל לורנס היו בסכנת מוות. המעצר המפורסם ביותר היה ב-1946 במסגרת מעצר מנהיגי היישוב ב”שבת השחורה”. גם ב-1947 נעצר פון וייזל במסגרת המאבק נגד ממשלת המנדט הבריטי, ושוב נכלא במחנה לטרון.
ב29 ביוני 1946 פיקד הגנרל בארקר, מפקד הכוחות הבריטיים בא”י, על מבצע אגתה – ‘השבת השחורה’.
“מאז סוף מלחמת העולם ה-II ניהלו הארגונים היהודים הצבאיים הלא חוקיים מסע של אלימות, טרור, חבלה ורצח.” מסביר בארקר בדו”ח שלו את הרקע למבצע. וכך, בשעה 03:45 ביום שבת ה-29 ביוני, 1946 נותקו קווי הטלפון בירושלים, תל אביב, חיפה כמו גם בערים הקטנות. ב- 04:15 בדיוק הקיפו חיילים את בניין הסוכנות היהודית בירושלים ופרצו למשרדים. באותה דקה פשטו 17,000 חיילים מלווים בטנקים, שריוניות ונשק כבד על מגורי מנהיגי היישוב בערים הגדולות ועל עשרות ישובים ברחבי הארץ. המטרה האסטרטגית הייתה בראש ובראשונה להשתלט על משרדי הסוכנות היהודית בירושלים כדי למצוא מסמכים המוכיחים את מעורבות מוסדות ההנהלה הציונית בפעילות חבלנית, לאסור את מנהיגי היישוב וחברי הארגון הלא חוקי “פלמ”ח”. ודרך אגב, לחשוף ולהחרים מאגרי נשק.
2,718 איש נעצרו ובינם מנהיגי הסוכנות היהודית הרב פישמן מיימון, משה שרת, ד”ר ברנרד יוסף, יצחק גרינבוים ודוד רמז, וכן יו”ר הוועד הלאומי ובכיר בהסתדרות, יצחק רבין, יוסף שופמן ואחרים. גם ד”ר זאב פון וייזל, ממנהיגי המפלגה הרויזיוניסטית נעצר בביתו בגדרה. בן גוריון היה בצרפת באותה שעה, בגין מפקד האצ”ל ומשה סנה מפקד ההגנה לא נמצאו ועקבותיהם נעלמו.
מפקד בכיר הקריא את כתב האישום הרשמי בפני המנהיגים העצורים בעוון פעילות טרוריסטית, אך הם לא הועמדו לדין. לאחר חודשיים במעצר, מתוסכל מחוסר האונים של המנהיגות הציונית, ב-1 בספטמבר 1946 שלח פון וייזל לנציב העליון מכתב:
“אדוני,
יש לי הכבוד להודיע לך שאני אמנע מאכילה לתקופה של 28 יום, החל מיום שבת, ה-31 באוגוסט, לאחר שקיעת החמה. יש להבין את הצום שלי כביטוי לשאט הנפש העזה ולמחאה כנגד המאסרים הבלתי מוצדקים והלא צודקים שלי ושל מאות יהודים נוספים, שמזה עשרה שבועות עצורים בלי אפילו רמז לחשד לגבי מעורבותנו באיזו שהיא פעילות בלתי חוקית בפלשתינה.
אני מודע היטב לעובדה שלא הצום שלי ולא זה של מישהו אחר ישפיע על ההתייחסות או על ההחלטות של האנשים אשר שולטים היום על פלשתינה, ואשר כפי הנראה רואים זאת לחובתם לשבש בכל האמצעים את החזרה של ישראל לביתם. אך מאחר ובזמנים ונסיבות טראגיים אלו, וברגע גורלי זה בהיסטוריה של בני עמי, אני לא יכול לעשות דבר לעזור או לעודד אותם בסירוב שלהם להיכנע – אני, לכל הפחות, אקבל על עצמי בהתנדבות את הקורבן, על ידי שאסרב לכל מזון לבד ממים או משקאות בלתי מזינים למשך ארבעה שבועות.
יקבל אלוהים ברחמיו את הצום שלי כתפילה לעזרתו בשעה קשה זו לישראל ויציל אותנו מאויבנו.
בכבוד רב,”
פון וייזל הפך להיות לגיבור לאומי. מכתבים הגיעו אליו מרחבי הארץ והעולם ומכל קצוות הקשת הפוליטית. חורשה ניטעת על שמו ותפילות נישאו לשלומו. אחרי שבוע הועבר פון וייזל נגד רצונו ותחת משמר כבד בליווי טנק לבית החולים הממשלתי בירושלים. הוא סירב לאכול ולקבל טיפול רפואי והסכים רק לבדיקות לצורך מחקר רפואי. העצירים בלטרון הכריזו על שביתת רעב של 24 שעות לאות הזדהות. גם אחרי שבועיים כששוחרר לביתו לא הפסיק את שביתת הרעב שלו, כיון שמטרתה לא הייתה שחרורו האישי אלא “מחאה על אי – שחרורם של כל העצורים שאין הוכחות נגדם”. הוא השלים 28 ימי צום.
ב-5 בנובמבר שוחררו עצורי ‘השבת השחורה’.
לא יתן להעתיק תכנים מאתר זה
