בגיל 11 פרסם פון וייזל מאמרים בנושא הצלת יהדות תימן בעיתונים Kolonial Zeitung וב-Wiener Handelsblatt. ב-1922, לאחר שסיים את לימודי הרפואה עלה לארץ ופרסם יומן מסע ורשמים מחיי היום יום בפלשתינה בעיתון הציוני בשפה הגרמנית – Wiener Morgenzeitung. לאחר שאביו סנט בו באומרו שיש רק עיתון ראוי אחד: העיתון “של” הרצל ונורדאו, ה”נויי פרייה פרסה” Neue Freie Presse, הלך פון וייזל למערכת העיתון, וימים ספורים אחרי כן ב-24 בדצמבר, 1923 – הניח על שולחנו של אביו את “העיתון של הרצל” פתוח בעמוד בו הודפס המאמר הראשון פרי עטו. פון וייזל הפך לכתב המיוחד לענייני המזרח התיכון וארצות ערב של Neue Freie Presse ושל בית אולשטיין – קונצרן עיתונות שבין עשרות העיתונים והמגזינים בבעלותו היה גם העיתון החשוב ביותר בשפה הגרמנית – פושיסה צייטונג Vossische Zeitung ופצח בקריירה עיתונאית מזהירה. מאמריו תורגמו והופיעו ברחבי העולם. הוא היה הראשון שכתב בעיתונות העולמית על הציונות ועל הפוליטיקה בארץ ישראל, שעד אז הייתה מושא ספרותי, דתי או לכל היותר עניין לארכיאולוגים, כגורמים בעלי משמעות על במת הפוליטיקה העולמית. מאמריו בעקבות מסעותיו בארצות ערב העלו את שמו גם על במת המומחים לאיסלם. ב-1928 סידרת מאמריו על תרזה נויימן מקונאסטרוט – הנערה עם הסטיגמה, יצאה במהדורה מיוחדת ו-800,000 עותקים נמכרו תוך ימים ספורים.
המשימה העיתונאית הראשונה של פון וייזל, לראיין את המלך החייג’זי, חוסיין, שבתחילת מרץ 1924 הכריז על עצמו לכליף, הייתה אקורד פתיחה בשורת מסעות והרפתקאות. הוא הפך למומחה בינלאומי לערב ולאיסלם. פון וייזל היה האירופאי היחיד שסעד על שולחנו של הכליף לפני יציאתו לגלות, והיה עד יחיד לאירוע היסטורי; היה אורחו של המלך איבן-סעוד, של הסינוסי הגדול ושל הסולטאן אל –אלטראש; בן בית בארמונו של אמיר עבר הירדן, עבדאאלה. עם פייסל מלך עיראק הגיע להסכמה בדבר טרנספר של ערבים מארץ ישראל, שיעבדו את המרחבים הריקים בעיראק. הוא ראיין את זגלול פשה והפך לידידו האישי, והיה המלווה האישי ומתורגמנו של פואד, מלך מצרים, בביקורו הממלכתי בגרמניה; עם האחים עלי, המנהיגים המוסלמיים בהודו, דן באינטרסים משותפים והם הציעו לו לכרות ברית מוסלמית-יהודית נגד אנגליה ונגד אבן סעוד. הוא נפגש עם מנהיגים בטורקיה, מצרים, תימן, סינגפור, ציילון ופרס.
ב-1927 ייסד פון וייזל את העיתון הקהירי “עיתון הנילוס וארץ ישראל” – כלי לתעמולה פרו ציונית בין הערבים; ב-1930 ערך את “דואר היום” – העיתון היומי השני בגודלו בארץ, ומשזה נסגר מימן וערך (1931) עיתון חדש – “העם” שהוביל קו אקטיביסטי נוקשה.
ב-1929 הוזמן פון וייזל להשתתף בטיסת הצפלין המפורסמת למזרח הקרוב.
במשך 50 שנים כתב וולפגאנג לעשרות עיתונים בארץ וברחבי העולם בתחומים שונים ומגוונים: פוליטיקה, צבא, רפואה, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מסעות, אומנות … ואפילו אסטרולוגיה.
לא יתן להעתיק תכנים מאתר זה
