“עבור אלפי החולים שלי אני “רק” הרופא; רבבות מכירים אותי כנואם פוליטי, ומאמינים שזהו המקצוע שלי, וכי התואר “דוקטור” הוא רק ידית לשמי. עבור הדור הצעיר של ישראל אני איזה מן אמן צום שצלח שביתת רעב של 28 יום, והחיילים של מלחמת השחרור מ-48 מכירים אותי בעיקר כתותחן שתמיד היה לו מזל עם פעולותיו שנגדו את ההוראות, ושמאוחר יותר גם חיבר את תולדות המלחמה של התותחנות הישראלית…”
פון וייזל החל את לימודי הרפואה באוניברסיטה בוינה ב-1914. לימודיו נקטעו כשנשלח לחזית המלחמה והוא חזר ללימודים בתום המלחמה. הוא זכה ללמוד תחת כמה מגדולי החוקרים של התקופה וביניהם יוליוס טדלר שמדע האנטומיה חייב לו רבות, יוליוס וגנר – יורג, חתן פרס נובל לפסיכיאטריה, פאול פרדיננד שילדר שמרד בפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד והשפיע על פון וייזל עמוקות, קלמנט פון פירקט שהמציא את מושגי האלרגיה והחסינות ופיתח שיטת מדידה לערכים תזונתיים. התשובות של וייזל בבחינה בעל פה אצל פרופ’ פון פירקט זיכו אותו בהזמנה לעבוד בקליניקה של הפרופסור. רחש עבר באולם. היה זה אות הצטיינות יוצא מהכלל. אבל וייזל סירב להצעה והסביר בפאתוס: “אני חייב לנסוע לפלשתינה. העם שלי קורא לי!”
ב-15 בדצמבר, 1921 קיבל וייזל את התעודה. אביו תלה על הדלת את השלט של סבו: ד”ר מד. וולף וייזל.
בכל תהפוכות חייו ובין כל עיסוקיו ומסעותיו תמיד נשאר קשור למקצוע הרפואה מתוך אהבה ועניין עמוק, אם כרופא ובעל קליניקה בירושלים ובוינה, אם כחוקר ומפרסם מחקרים רפואיים ואם כמייסד ומנהל הסנטוריום לחולי שחפת בגדרה.
ב-1929 פגש וייזל את ד”ר מקס גרזון, רופא יהודי מכפר בגרמניה, שפיתח שיטת ריפוי לשחפת בעזרת דיאטה. וייזל פרסם שורת מאמרים שעוררה תהודה עצומה בעולם הרפואה והביאה לגרזון פרסום ורווחה כלכלית. כמה חודשים אחרי כן נפצע פון וייזל בפרעות תרפ”ט. בקומו אחר שבועות ארוכים, אחת מריאותיו לא תפקדה כלל. מברק מד”ר גרזון חיכה לו בין מאות המכתבים: “אתה עשית אותי מפורסם. אני אעשה אותך בריא.” ואכן, וייזל נוכח על גופו בהצלחת שיטת גרזון, ובהתלהבות הפך לשותף במחקר, ניהול הסנטוריום בפוקרסדורף, פרסום מאמרים מחקריים וכתיבת ספר על ריפוי השחפת.
ב-1938 – 1940, לאחר שברח עם המשפחה מוינה והתיישב בפריז ועד לבריחה מפריז לפלשתינה, הוא שותף לד”ר ג’קובס, ממכון הסרטן של הקיסר ווילהלם בברלין, וגייס מלגה לחקר תרופה לסרטן.
המחויבות והסקרנות המדעית לרפואה ליוותה אותו גם במהלך שביתת הרעב בת 28 יום. הוא ניהל יומן רפואי וחקר על עצמו את התופעות וההשלכות של הצום.
את הסנטוריום בגדרה החל לבנות ב-1940 עם הגעתו ארצה. לאחר קום המדינה נוספו קומות והייעוד שלו השתנה במהלך השנים מבית הבראה לסנטוריום לחולי שחפת, לבית חולים שכלל ניתוחים ולבסוף למוסד סיעודי. הוא שילב בין הרפואה הממסדית ורפואה שנשענה על צום ודיאטה.
לא יתן להעתיק תכנים מאתר זה
